אולמות ההתכנסות של Hoi An: איך בוני Fujian, קנטון ו-Hainan סימנו את זהותם

אולמות ההתכנסות של Hoi An נראים דומים עד שאתם שואלים מי על המזבח. השוו בין אולמות Fujian, הקנטונזים, Hainan ו-Chaozhou לפי אלוהות, שער, תוכנית ועיטור רכס.

רחוב היסטורי בעיר העתיקה Hoi An

התשובה בקצרה

אולמות ההתכנסות של Hoi An חולקים שפה של שערים, חצרות ודרקוני קרמיקה, אך כל אחד עונה על דאגותיה של קהילה אחרת. האולם של Fujian מכבד את אלת הים Thien Hau. האולם הקנטונזי, שלפי הדיווחים חלקיו יוצרו בסין, התמקד מאוחר יותר ב-Quan Cong. האולם של Hainan זוכר 108 סוחרים שהוצאו להורג ב-1851. האולם של Chaozhou פונה לאלי הרוח והגלים. בחרו שניים או שלושה והשוו מזבחות לפני שערים, שכן השער המצולם ביותר כאן הוא רק מ-1975.

קראו קודם את המזבח, ורק אחר כך את האדריכלות

האולמות נבנו בידי אנשים רחוקים מהבית, והדרך המהירה ביותר להבחין ביניהם היא לשאול למי הם נזקקו. אתר המורשת של Hội An מתארך את אולם Fujian ל-1697 ומתאר מקדש ל-Thiên Hậu, אלת הים, עם Thuận Phong Nhĩ, השומע ספינות במרחק אלף מיילים, ו-Thiên Lý Nhãn, הרואה אותן. Vietnam Coracle נותן לאותו אולם את 1690, תזכורת לכך שתאריכי ייסוד הם לעתים קרובות משוערים.

שני המלווים האלה הם תפילת סוחר בפיסול: בבקשה הודיעו לי היכן הספינה. השוו זאת לאל הרוח והגלים הגדולים ב-Triều Châu, שנבנה ב-1845, ומזבחו מבקש הפלגה בטוחה במילים פשוטות יותר. סיכוני הים קושרים את השניים, וההבדל באופן שבו כל אולם ממסגר אותם הוא מה שבאתם לראות.

ייתכן שהשער צעיר מכם

כולם מצלמים את שער ה-Fujian. לפי דף המורשת של העיירה, הכניסה הראשונה היא משנת 1975, והאולם השתנה במהלך השנים. Coracle מדווח על מעבר ללבנים ולרעפים ב-1757. כך שאולם שנוסד בסוף המאה ה-17 יכול להיות בעל חזית מודרנית ומבנה מהמאה ה-18. אין בכך שום דבר מזויף. המבנים האלה תוחזקו בידי קהילות חיות ובעלות אמצעים, וכל דור הוסיף אמירה משלו.

התוכנית היא המקום שבו ההיגיון הישן נמשך. Coracle מתאר חצר קדמית, אולם ראשי ואולם אחורי ב-Fujian, ובאולמות Hainan והקנטונזי את התוכנית בצורת Quốc, הקרויה על שם הסימן 國. עמדו בשער וספרו כמה ספים מפרידים בין הרחוב למזבח הראשי, ואז השוו זאת לאולם הבא שתבקרו בו.

Hainan: אולם שנבנה סביב עוול

אולם Hainan שברחוב Trần Phú שובר את התבנית. Coracle מדווח שהוא מכבד 108 סוחרים מ-Hainan שהוצאו להורג שלא בצדק ב-1851, ולימים הוענק להם התואר Trung Đẳng Thần בידי הקיסר Tự Đức, והאולם נבנה ב-1875 ושופץ ב-1931. במקום אלת הים במרכז, ניצבים בו עוול ותיקונו הרשמי.

זה הביקור שמשנה את האופן שבו אתם קוראים את הרחוב. אולם התכנסות יכול היה להיות לשכת מסחר, בית תפילה ואנדרטה למתי הקהילה, הכול בבת אחת. שאלו איך הסיפור מסופר במקום. אחר כך חשבו מה המשמעות של כך שזהות הקהילה כאן נשענת על עוול שקיסר וייטנאמי הכיר בו מאוחר יותר.

ערכה קנטונזית ועץ Chaozhou

לאולם הקנטונזי, המתוארך ל-1885, יש סיפור מוצא יוצא דופן: דף המורשת אומר שחלקים יוצרו בנפרד בסין, נשלחו ל-Hội An והורכבו שם. אם זה נכון, הרי זו הצהרה על קווי אספקה לא פחות מאשר על אמונה. Coracle אומר שבתחילה כיבד האולם את Mazu ואת קונפוציוס, ושמ-1911 הפך Quan Công לדמות המרכזית. שאלו מה עשוי להסביר את השינוי הזה, כי המקורות ששימשו כאן אינם אומרים.

הטענה של Triều Châu טמונה באומנות. דף העיירה משבח את שלד העץ המגולף שלו ואת הפורצלן המשובץ בדגמים מובלטים. Coracle מזכיר פסיפסי קרמיקה ואת האדום כצבע מזוהה. כאן אפשר לחפש את אותו אוצר מילים של דרקונים ויצורי ים על הרכס, ואז להחליט אם דרקון החרס הקנטונזי או עבודת העץ של Chaozhou מספרים יותר על הבית.

להשתמש באולמות בלי להתייחס אליהם כאל תפאורה

רשימת אזור מוגן מציגה חמישה אולמות בבעלות קיבוצית: Hainan, Fujian, Dương Thương, Guangdong ו-Chaozhou. אולם Dương Thương, או Trung Hoa, הוא המשותף, שנבנה ב-1741 עבור חמש קבוצות לפי Coracle, ולפי הדיווחים מתקיימים בו שיעורי סינית. בעלות קיבוצית פירושה שיש שומרים אמיתיים, והמבנים עדיין משרתים את הקהילה.

סלילי קטורת, מנחות וביקורים משפחתיים אינם שם בשביל התמונה שלכם, אז תנו להם מקום והרחיקו תיקים מהמזבחות. בדקו בדלפק את הסדרי הכרטיסים הנוכחיים. שלושה אולמות מספיקים, וסדר טוב הוא קודם אלת הים, אחר כך סוחרי Hainan, ואז זה שהאומנות שלו מעניינת אתכם.

שאלות שמטיילים שואלים

באיזה אולם התכנסות כדאי לבקר אם יש לי זמן רק לאחד?

בחרו ב-Fujian לתמונה המלאה ביותר של פולחן אלת הים, או ב-Hainan בזכות סיפורו יוצא הדופן. השוואה בין שניים כלשהם מגלה יותר מביקור באחד לבדו.

האם השערים והגגות מקוריים?

לעתים קרובות לא לגמרי. השער של Fujian הוא משנת 1975, לפי דף המורשת של העיירה, ואולמות נבנו מחדש או שונו במשך מאות שנים בידי הקהילות המנהלות אותם.