סגנון Indochine של Hebrard: איך לזהות אותו ברובע הצרפתי של Hanoi

זהו את סגנון Indochine של Hebrard ב-Hanoi לפי הגג, הכרכוב, הרצפה המוגבהת והצל, והבינו מדוע אדריכלים וייטנאמים בני התקופה דחו לעתים קרובות את אותו מראה.

המוזיאון הלאומי להיסטוריה של וייטנאם ב-Hanoi, לשעבר מוזיאון Louis Finot

התשובה בקצרה

כדי לזהות את סגנון Indochine ב-Hanoi, חפשו תוכנית צרפתית תחת גג אסייתי: גגות רעפים רבי שכבות, כרכובים עמוקים על קונסולות בטון, קומות קרקע מוגבהות ומרווחים לאוורור. המוזיאון הלאומי להיסטוריה, ב-1 Tràng Tiền, הוא הדוגמה הברורה ביותר וזו שאפשר להיכנס אליה. Ernest Hébrard הוביל את הגישה הזו מאז הגיע ב-1921. זכרו שזו הייתה גם מדיניות קולוניאלית, ושלקוחות ואדריכלים וייטנאמים רבים העדיפו סגנונות מודרניים אחרים.

התחילו בתוך הבניין היחיד שאפשר להיכנס אליו

Rusty Compass מציין שהמוזיאון להיסטוריה הוא הבניין היחיד ברשימת Hébrard הפתוח למבקרים, אז התחילו שם. הוא תוכנן ב-1925 בידי C. Batteur ו-E. Hébrard, נבנה ב-1929 ונחנך ב-1932 לפי מאמר של המוזיאון עצמו, והיה מוזיאון Louis Finot של בית הספר הצרפתי למזרח הרחוק. לב התוכנית הוא לובי מתומן שאורך כל צלע שלו 11 מטרים, ואליו מחוברות גלריות מלבניות.

טקסט המוזיאון אומר שקומת הקרקע מוגבהת בכ-2.5 מטרים, משמשת לאחסון ולשיקום, ופועלת כמחסום לחות לגלריות שמעליה. זו תוכנית של מוסד צרפתי, מורמת מעל הקרקע הרטובה של Hanoi.

ארבעה דברים לבדוק מהמדרכה

תיאור המוזיאון את גגו שלו נותן לכם את רשימת הבדיקה. ראשית, השכבות: שלוש על המתומן, כשהעליונה תלולה יותר ומופרדת בחלונות ובקונסולות, ובטקסט היא מושווית למגדל הפעמון בפגודת Keo, ושתיים על הגלריות. שנית, המרווח: החלל בין השכבות מאפשר לאוויר לנוע. שלישית, המרחק: הגג התחתון נמשך מעל קיר מחסום כדי להצל על הדלתות. רביעית, הבטון: כרכובים רחבים הנישאים על עמודים כפולים וקונסולות.

Viet Nam News מוסיף פינות גג מעוקלות, בידוד מחום ועיטורי תבליט מזרחיים, וכן שימוש נרחב בעצי צל. העצים הם חלק מהעיצוב, וטקסט המוזיאון אומר שהם עוטפים את הבניין ב״יער טרופי״. צלמו אפוא מעבר לכביש, ואז עמדו מתחת לכרכובים והרגישו את הטמפרטורה.

רשימה קצרה, עם תאריכים כנים

Viet Nam News מונה את Université d’Indochine, מוזיאון Louis Finot, Direction des Finances, כנסיית המרטירים ו-Institut Pasteur כיצירות מפתח. הרשימה מועילה, והתאריכים חמקמקים. בניין האוצר, כיום משרד החוץ, מופיע כ-1924, 1924 עד 1928 ו-1927.

הייחוס מסודר אף פחות. הערך בוויקיפדיה מייחס ל-Hébrard את כנסיית Cửa Bắc, ומציין שוויקיפדיה הווייטנאמית נוקבת בשם האב Antoine Depaulis. התייחסו לתאריכים כאל משוערים, וחשבו על Hébrard כראש שירות, לא כמחבר יחיד: מ-1921 ניהל את שירות האדריכלות ותכנון הערים של הודו-סין. המשרד הוא בניין ממשלתי פעיל, אז הביטו בו ממרחב ציבורי וצייתו לכל הוראה בנוגע למצלמות.

הוויכוח שמאחורי הכרכובים

מפתה לכנות את הסגנון מיזוג חינני, ומקורות רבים עושים זאת. ההיסטוריונית Ulrike von Hirschhausen מציעה קריאה קשה יותר. לטענתה Hébrard הפך את האדריכלות האזורית לכלי של מדיניות קולוניאלית, רק אדריכלים צרפתים הוזמנו להגדיר את ״הסגנון הווייטנאמי העממי״ במרכז Hanoi, ובעלים ואדריכלים וייטנאמים דחו אותו במידה רבה משום שקשרו אותו לשלטון הצרפתי. Hébrard גם תמך בהפרדה גזעית בתכנון, אם כי ייעוד קרקע נוקשה לא הוטל מעולם באופן רשמי ב-Hanoi.

הביטו שוב בגג. אל מי הוא דיבר? השוו אותו לעבודות המשרד של Nguyễn Cao Luyện, שבין 1934 לבערך 1945 בנה כ-200 וילות, כנסיות וחנויות בארט דקו ובסגנון הבינלאומי. Hirschhausen קוראת את המודרניזם הזה ככלי של שחרור לאומי. דרך אחת לראות זאת: הגג רב השכבות כרעיון צרפתי על וייטנאם, והגג השטוח כרעיון וייטנאמי על העתיד.

הליכה שמסתיימת בשאלה

Zavarikhin ו-Trần מתארים את הסגנון כאקלקטי מלכתחילה, כזה השואב מצורות מערביות ודרום-מזרח אסייתיות, ונמשך משנות ה-1920 עד שנות ה-1950 במבני ציבור, מגורים וקודש. גם הווילות של Hanoi מהתקופה הצרפתית, כ-1,600 לפי ספירה אחת ב-Viet Nam News, שוות מבט.

בנו מסלול מהמוזיאון ב-Tràng Tiền לכיוון Lê Thánh Tông, ואז החליטו למה עוד יש לכם כוח. בכל בניין שאלו שלושה דברים. מה התוכנית עושה? לְמה הגג טוען? מי השתמש בדלת הזו ב-1930, ומי לא? בדקו את שעות המוזיאון לפני היציאה, כי רק החלק הזה של ההליכה תלוי בשעות פתיחה.

שאלות שמטיילים שואלים

מה הופך בניין ב-Hanoi ל-Indochine ולא לקולוניאלי צרפתי פשוט?

חפשו תכנון צרפתי בשילוב צורות שמקורן באסיה: גגות רעפים רבי שכבות, כרכובים עמוקים על קונסולות, מרווחי אוורור ורצפות מוגבהות. לווילות קולוניאליות פשוטות חסרה בדרך כלל שפת הגג הזו.

האם אפשר להיכנס למבנים של Hébrard?

המוזיאון הלאומי להיסטוריה הוא הבחירה המעשית. האחרים הם מבני ממשל, אוניברסיטה או מחקר, אז התייחסו אליהם כאל חזיתות בלבד אלא אם אישרתם גישה.